פרנק או גרי (Frank O. Gehry), אדריכל העל עטור הפרסים, מת בגיל 96. גרי היהודי-אמריקאי שנולד בקנדה נחשב מהכישרונות המקוריים והמרשימים ביותר בהיסטוריה של האדריכלות האמריקאית. גרי הלך לעולמו ביום שישי בביתו שבסנטה מוניקה, קליפורניה. מייגן לויד, ראש לשכתו, אישרה את מותו, שהתרחש לאחר מחלה נשימתית שבה חלה.
הצלחתו הפופולרית הגדולה ביותר של גרי – והבניין שייזכר בזכותו יותר מכל – היא מוזיאון גוגנהיים שבבילבאו. המוזיאון, מצופה הטיטניום, שוכן בעיר תעשייתית בצפון ספרד, והפך עם פתיחתו ב־1997 לסנסציה בינלאומית, שתרמה להתחדשות העיר והפכה את גרי לאדריכל האמריקאי המזוהה ביותר מאז פרנק לויד רייט (במה שכונה "אפקט בילבאו"). הופעתו המשמחת של הבניין – קומפוזיציה של צורות כסופות ומנצנצות שדמו להתפרצות מן הקרקע – סימנה את בואו של סגנון אדריכלי טעון רגשית. בארץ היה מעורב בתכנון מבנה מוזיאון הסבלנות בירושלים.
גרי, שהיה מהאדריכלים הראשונים שתפסו את הפוטנציאל המשחרר שבעיצוב ממוחשב, יצר שורה של מבנים נוספים שזכו לשבחי הביקורת – רבים מהם נחשבים ליצירות מופת – שבאומץ הפיסולי ובעוצמה החזותית שלהם השתוו ואף עלו על הארכיטקטורה הבארוקית של המאה ה־17. עוד בין יצירותיו הבולטות: היכל הקונצרטים וולט דיסני בלוס אנג'לס (2003), מרכז נייו וורלד במיאמי (2011), ומוזיאון לואי ויטון בפריז (2014), שנראה כאילו עשוי זכוכית נשופה.
7 צפייה בגלריה
אולם הקונצרטים בלוס אנג'לס: The Walt Disney Concert Hall
(צילום: travelview, shutterstock)
גרי, שזכה בפרס פריצקר היוקרתי ב־1989, ביסס את שמו עוד קודם לכן. ב־1978 השלים את שיפוץ ביתו בסנטה מוניקה – בית כפרי פשוט מעץ שהפך אותו לביטוי חזותי עז, באמצעות חיפוי בקורות עץ, מתכת גלית ורשת תיל. צורתו הגולמית והאלימה משהו שיקפה את הקרעים הפוליטיים והדוריים בחברה האמריקאית מאז שנות ה־60, והציבה את גרי בחזית השיח האדריכלי. במהלך השנים הבאות, תכנן גרי בתים נוספים בעלי אסתטיקה של מבנים בתהליך בנייה. פיליפ ג'ונסון, מבכירי האדריכלים בארצות הברית, אמר ב־1982: "זו לא יופי ולא כיעור, אלא תחושת סיפוק מוזרה שאין באף מרחב אחר".
גרי הסביר בראיון מ־2012 כי מרד בכל מוסכמות האדריכלות של התקופה, בהן הבית המודרניסטי של מיס ואן דר רוהה. "לא הייתי יכול לגור בבית כזה", אמר. "הייתי צריך לנקות את הבגדים, לתלות אותם כמו שצריך... זה היה יומרני. זה לא הרגיש כמו חיים".
עם השנים הרחיב גרי את הרפרטואר שלו לעיצובים פיסוליים עוד יותר, כמו מוזיאון ויטרה בגרמניה (1989), והבית הרוקד בפראג (1996), הקרוי "ג'ינג'ר ופרד", על שם צמד הרקדנים האמריקאי. חלק ראו ביצירתו פסלים יותר מאשר אדריכלות. אחרים טענו שהיא מייצגת תרבות עולמית שהפכה את האדריכלות למותג. גרי, שכונה לעתים "סטארכיטקט", עורר ויכוחים, אך כוחותיה הרגשיים של יצירתו נתפסו כמחיים את הרוח האדריכלית אחרי עשורים של פונקציונליזם יבשוש וקלישאות פוסט־מודרניסטיות.
עבד בילדות בחנות כלי עבודה
הוא נולד בשם פרנק (אפרים) אוון גולדברג, ב־28 בפברואר 1929, בשכונה מעמדית בטורונטו, קנדה. אביו עבד במכולת ובמכירת מכונות משחק, ואימו הייתה עקרת בית. בילדותו עבד בחנות כלי עבודה של סבו, שם פיתח את חיבתו לחומרים יומיומיים. סבתו הייתה מביאה פעם בשבוע דג קרפיון חי מהשוק – חוויה שעוררה בו דימויים של דגים, שחזרו שוב ושוב ביצירתו.
במהלך שנות ה־40 עברה משפחתו ללוס אנג'לס, בעקבות בעיות בריאות של האב. גרי, לאחר שירות צבאי קצר, נרשם ללימודים באוניברסיטת דרום קליפורניה. תחילה למד קרמיקה, אך עבר לאדריכלות לאחר שנחשף לעבודות האדריכל רפאל סוריאנו. באותה תקופה שינה את שם משפחתו לגרי, מתוך רצון להימנע מאנטישמיות.
ב־1962 פתח משרד עצמאי. בראשית דרכו תכנן מבני משרדים וחנויות עבור יזמים – אך משך השראה דווקא מאמנים מקומיים בלוס אנג'לס שחיו ויצרו במבני תעשייה. הוא ביקש להכניס את הפתיחות והחופש של סביבת האמנות המקומית אל עולם האדריכלות.
שיא חדש הגיע ב־1997, עם חנוכת מוזיאון גוגנהיים בבילבאו. הבניין, עם חזיתותיו המתכתיות המתעקלות, הפך לסמל של תחייה עירונית ולדוגמה מובהקת להשפעת מבנה אייקוני על כלכלה מקומית – מה שכונה מאז "אפקט בילבאו". גרי קבע בכך תקדים לעיריות רבות שחיפשו למשוך תשומת לב עולמית באמצעות בניינים מרהיבים. מדי פעם המבנים עוררו ביקורת, כמו במקרה של המבנה שעליו 11 אלף לוחות אלומיניום בוהקים שנחנך לפני כחמש שנים בעיר ארל בפרובנס - והוציא את התושבים משלוותם.
היכל הקונצרטים וולט דיסני בלוס אנג'לס, שהושלם ב־2003, חיזק עוד יותר את מעמדו. גם מבנים נוספים כמו מגדל המגורים במנהטן (2011) או אולם פייר בולז בברלין (2017), שבו שיתף פעולה עם המנצח דניאל בארנבוים, העידו על חיפוש מתמיד אחרי חופש יצירתי. ב־2020 נחנך באנדרטה לזכר הנשיא דווייט אייזנהאואר בוושינגטון די.סי., מבנה שנוי במחלוקת שנע בין פיוט לצניעות, וכלל חלק טקסטיל מתכתי בגובה 24 מטר – מחווה לאסתטיקה התעשייתית של גרי.
עד ימיו האחרונים, גרי עבד על פרויקטים יוקרתיים, בהם חנות דגל של לואי ויטון בבוורלי הילס ומרכז קונצרטים חדש בלוס אנג'לס. בריאיון מ־2012 אמר: "אתה נכנס לאדריכלות כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר – מקום טוב יותר לחיות, לעבוד. לא בשביל האגו. ואז הוסיף: "האגו בא אחר כך. בהתחלה זה די תמים".
